החלטה בתיק בר"ם 6778/05

           בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת ש' דותן) מיום 29.6.05, אשר קיבל את בקשתם של המשיבים ליתן צו ביניים שימנע את העבודות במסגרת תוכנית הר/1941 (למעט עבודות תכנון) עד למתן פסק הדין בעתירות שהגישו.

           המבקשות הינן הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה ועיריית הרצליה. המשיבים הינם בעלי קרקעות במתחם קרקע בהרצליה, אשר אושרה לגביו תוכנית הר/1941 המייעדת אותו לפארק עירוני (להלן: הפארק). המשיבים הגישו בשנת 2002 עתירות כנגד אישור תכנית הר/1941 לבית המשפט קמא. במסגרת אותן עתירות לא התבקש צו ביניים אשר ימנע את כניסתה של תוכנית הר/1941 לתוקף או את הוצאתה לפועל.

           תכנית הר/1941 פורסמה ברשומות ביום 13.2.03. ביום 16.7.03 קבע בית המשפט קמא כי המבקשות יודיעו למשיבים מראש בטרם יתחילו בעבודות ביצוע בשטח על מנת לאפשר להם לנקוט הליכים מתאימים, אם ימצאו לנכון. ביום 6.12.04 הגישו המבקשות בקשה לבית המשפט קמא למתן פסק דין על מנת שיוכלו להתחיל בשלב הביצוע הראשון של הפארק. משלא נענתה בקשתן, הגישו המבקשות ביום 14.4.05 בקשה נוספת למתן פסק דין וכן הודיעו על כוונתן לבצע עבודות עפר לשלב א' של הפארק בחודש אוגוסט.

           ביום 15.5.05 וביום 17.5.05 הגישו המשיבים בקשות למתן צו ביניים אשר ימנע מהמבקשות לבצע את עבודות העפר בתחום שלב א' של הפארק. ביום 29.6.05 קבע בית המשפט קמא כי "מאחר שפסק הדין יינתן בימים הקרובים ניתן בזאת צו כמבוקש".

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוענות המבקשות כי אין בפסק הדין שיינתן בעתירות המשיבים כדי להשפיע על זכותן לבצע את עבודות העפר המתוכננות בשלב א' של פרויקט הפארק, שכן עבודות אלה יבוצעו אך ורק במתחם תוכנית אחרת, היא תוכנית הר/1890. המבקשות מציינות כי תוכנית זו, אשר שטחה כלול בשטח תוכנית הר/1941, מהווה שלב ראשון בהקמת הפארק וכל העתירות לביטולה נדחו כבר בפסק דין סופי וחלוט. כן טוענות המבקשות כי עיכוב ביצוע עבודות העפר עלול לדחות בשנה את הפרויקט כולו, שכן על העבודות להסתיים עד הגשמים הראשונים. דחייה כאמור תגרום, לטענתן, להגדלת העלויות ב-5% עד 7%. מנגד טוענות המבקשות כי ביטול הצו לא יפגע במשיבים משום שהן מבקשות לבצע אך ורק עבודות עפר שלא יצרו מצב בלתי הפיך בשטח. המבקשות טוענות עוד כי המשיבים השתהו בהגשת בקשתם לצו ביניים.

           המשיבים, מצידם, טוענים כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. לטענת המשיבים, לאור הצפי כי פסק הדין בעתירותיהם יינתן בקרוב, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם. לטענתם, המבקשות לא הצליחו להצביע על הנזק שייגרם להן באם יעוכבו במעט העבודות הראשוניות להקמת הפארק כתוצאה ממתן צו הביניים, בעוד שאי מתן צו הביניים עלול להוביל ליצירת מצב בלתי הפיך בשטח, באופן שיפגע במשיבים. זאת ועוד, המשיבים טוענים כי המבקשות פעלו בחוסר תום לב עת הודיעו על כוונתן לבצע עבודות בשטח דווקא בסמוך למתן פסק הדין. אשר לטענה כי העבודות המתוכננות יבוצעו רק בשטח תוכנית הר/1890, המשיבים טוענים כי אין לראות בתוכנית זו שלב ראשון בהקמת הפארק, שכן מטרותיה שונות ממטרות תוכנית הר/1941. לטענת המשיבים, תוכנית הר/1890 נבלעה, למעשה, בתוכנית הר/1941 ואינה קיימת עוד באופן עצמאי. על כן, דוחים המשיבים את טענת המבקשות כי ביכולתן להתחיל לבצע את העבודות הראשוניות להקמת הפארק על פי תוכנית זו וללא תלות בתוצאות העתירות. המשיבים דוחים אף את טענות המבקשות בדבר שיהוי בהגשת הבקשה לצו ביניים וטוענים כי לאור החלטת בית המשפט קמא מיום 16.7.03, לא היה מקום להגיש בקשה כאמור בטרם הודיעו המבקשות על כוונתן להתחיל בביצוע עבודות בשטח.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לאחר שהתוכניות להקמת הפארק התעכבו ממילא זמן ניכר, הרי שבשלב הנוכחי של ההליכים, עת צפוי להינתן פסק דין בטווח הזמן הקרוב, אין מקום להיעתר לבקשה ולבטל את צו הביניים.

           אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, י' באב התשס"ה (15.8.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: